פסק-דין בתיק ת"ק 005744/04

1.         בפני תביעה לתשלום יתרת דמי תיווך, בסך של 16,477 ש"ח, (כולל מע"מ), שהתובעים, מתווכים במקרקעין, טוענים כי על הנתבע לשלם להם, על פי כתב ההתחייבות עליו חתם, ת/1 ובגין רכישת דירה, ברחוב פבריגט 34 ברמת-גן, (להלן: "הדירה"), בסכום של 223,000$ וזאת לאחר שביום 13/2/04, שילם הנתבע, סך של 7,000 ש"ח, ע"ח דמי התיווך, בהתאם לקבלה שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה.

2.         הנתבע, הכחיש את חבותו לשלם דמי תיווך בגין כל אחת מהטענות שפורטו בכתב ההגנה, כדלקמן:

א.         זיוף כתב ההתחייבות - לטענת הנתבע, ביום 21/12/03, פנה לתובעים, בבקשה לראות דירות בתקציב שאינו עולה על 150,000$ וחתם על כתב ההתחייבות בנוגע לשלוש הדירות הראשונות המופיעות בו ואילו הדירה נשוא התביעה, הוספה לכתב ההתחייבות, מאוחר יותר וללא אישורו.

ב.         נאמר כי הדירה פורסמה על ידי משרד התיווך, מה שאינו אמת שכן הנתבע ואשתו, הכירו את הדירה, מפרסום פרטי בעיתון ואף שוחחו עם בעל הדירה.

ג.          התובע מס' 1, הבטיח לנסות לעזור, בהורדת מחיר הדירה לסכום של 210,000$, אך לא תרם למו"מ, לפיכך, לא היה, גורם יעיל שהביא להתקשרות בין הצדדים, כמשמעו בסעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, (להלן: "החוק") ואינו זכאי לדמי תיווך.

ד.         לאחר פגישה במשרד התובעים, סוכם על תשלום דמי תיווך בסך של 7,000 ש"ח, תוך הסכמה ברורה וחד משמעית כי בכך באה המחלוקת בעניין דמי התיווך לקיצה ולא תבוא מצד התובעים, כל דרישה נוספת לתשלום דמי תיווך. כן נטען כי התובעים, הנפיקו, בחוסר תום לב, קבלה עליה צוין כי התשלום הינו "על חשבון".

ה.         גם המוכרים שחתמו על כתב התחייבות, לתשלום עמלת תיווך, בשיעור של 2%, שילמו לתובעים, בסופו של דבר, 9,000 ש"ח בלבד.

3.         התובע מס' 1, (להלן: "התובע"), העיד כי הוא טיפל במתן שירותי תיווך לנתבע וערך את כתב ההתחייבות, ת/1.

התובע העיד כי ב- 21/12/03, נחתם כתב ההתחייבות, לגבי שלוש דירות וכי ב- 29/1/04, התקשר לנתבע ואמר לו שקיבל דירה בהזדמנות, שהיא קצת יותר יקרה וקבע עימו מועד לביקור בדירה. התובע העיד כי "הגענו לדירה גם אשתו הייתה וגם התובע ואביה של אשת התובע, עלינו וראינו את הדירה למחרת ניר התקשר שוב וביקש לראות את הדירה פעם נוספת... באותו יום הייתי בדירה בשעה מאוחרת יותר עם לקוח אחר, באמצע הטיפול, נכנס הנתבע ואשתו לדירה ללא תיאום איתי וביקשו שוב לראות את הדירה. לאחר שסיימתי את הטיפול בלקוח, חזרתי בחזרה לדירה.... ניגשתי לניר ושאלתי אותו אתה רוצה לדבר עם אנשים אז הוא אמר שהוא מעדיף לעשות את זה עם ההורים של אשתו".

התובע הוסיף והעיד, כי אינו נוהג להחתים את לקוחותיו ליד פרטי הדירה, כפי שהם מופיעים בכתב ההתחייבות אך בדרך כלל, נוהג הוא למלא את הטופס, ליד הלקוחות וכי "קבענו עם התובע ואשתו ליד הדירה ושאלתי אותם אם הם מכירים את הדירה הזאת והצבעתי על הדירה באצבע והם אמרו שלא ואז עלינו לדירה, רשמתי ליד התובע את פרטי הדירה".

4.         הנתבע העיד כי הגיע להסכמה עם התובע כי התשלום ששולם, הינו סופי וכדבריו; "אחרי ויכוחים הגעתי להסכמה עם ולדימיר והוא אמר תתן לי כמה שאתה יכול ושיהיה לך לבריאות ושיהיה על המצפון שלך, רשמתי את הצ'ק בוודאות שהסיפור בא לקיצו".

            הנתבע אישר כי לאחר התשלום, קיבל קבלה, אך זו אינה מצויה ברשותו לכן אינו יודע, מתי נרשם בה "ע"ח דמי תיווך" וכי "אני תמים ולכן לא ביקשתי אישור שהתשלום הוא סופי".

            כן אישר הנתבע בעדותו כי "אני לא טוען שהתובע לא הראה לי את הדירה", אלא שטען כי התובע, אמר לו שהדירה לא פורסמה באופן פרטי וכי כשחמו, הגיע לדירה, לאחר רבע שעה, הוא אמר שזאת דירה שהוא מכיר וכי הדירה פורסמה באופן פרטי. כן אישר הנתבע, כי הוא ואשתו לא ראו את הדירה קודם, אם כי אשתו, דיברה עם בעליה בטלפון וכי "כשנפגשנו עם המתווך למטה רק אני ואשתי היינו".

5.         חמו של הנתבע, מר רחמים פיסטרו, העיד כי "בפעם הראשונה שהוא הלך לדירה נילויתי אליו מהתחלה ואז אמרתי למתווך שהדירה הייתה במקומון..." ובהמשך: "הגעתי לדירה עם החתן שלי. יכול להיות שלפני זה הייתה פגישה עם החתן  למתווך אני לא יודע. הוא אמר שההודעה במקומון זה המשרד פרסם וזה לא היה נכון. שאלתי את המוכר והוא אמר שזה לא נכון".

6.         לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל וזאת מהנימוקים הבאים:

א.         טענת זיוף כתב ההתחייבות, מוטב היה שלא היתה נטענת, שכן הנתבע עצמו, הודה בעדותו כי "אני לא טוען שהתובע לא הראה לי את הדירה" וכי "אני לא ראיתי את הדירה קודם". בנסיבות אלה, משהנתבע הודה בעדותו כי לאחר שראה באמצעות התובע, שלוש דירות, פנה אליו התובע והציע לו את הדירה, אמינה עלי עדותו של התובע כי הוסיף את פרטי הדירה, על כתב ההתחייבות, במעמד הפגישה עם הנתבע ולאחר שהצביע בפני הנתבע ואשתו, על הדירה והם אישרו בפניו כי אינם מכירים את הדירה וביקשו לראותה.

ב.         טענת הנתבע כי הדירה, פורסמה באופן פרטי ולא באמצעות משרד התובעים, לא הוכחה, שכן טענה זו מתבססת על עדותו של מר פיסטרו, כי "הוא אמר שההודעה במקומון זה המשרד פרסם וזה לא היה נכון. שאלתי את המוכר והוא אמר שזה לא נכון" - עדות זו, הינה בגדר עדות שמיעה ומוכרי הדירה, לא זומנו על ידי הנתבע על מנת שיעידו כי פרסמו את הדירה למכירה, באופן פרטי בכלל או כי דיברו עם אשתו או חמו, בטרם נפגשו, באמצעות התובעים בפרט.

            עוד יצויין כי טענת הנתבע, בעניין זה, גם לו היתה מוכחת, אין בה כדי להועיל שכן על פי תנאי כתב ההתחייבות, החבות לשלם דמי תיווך, אינה מותנית בכך שאין מדובר בדירה שפורסמה באופן פרטי או שלא באמצעות התובעים. זאת ועוד, טענת הנתבע, בדבר תשלום דמי תיווך מופחתים על ידי המוכרים, נסתרה, באשר מ ת/2, עולה כי המוכרים התחייבו לשלם לתובעים, דמי תיווך בשיעור של 1% כולל מע"מ ולא בשיעור של 2% בצירוף מע"מ, כפי שהתחייב הנתבע.

ג.          אשר לטענה כי התובע, לא היה בגדר גורם יעיל בביצוע העסקה, כמשמעו בסעיף 14 (3) לחוק, הרי שגם דין טענה זו להידחות.